לפעמים אני משתמשת בביטוי רגשות שליליים לצורך התקשורת עליהם. הם לא טובים או רעים. האמונה בהם בדרך כלל גורמת לנו להרגיש רע, אבל כל הרגשות הם פשוט תנועות רגשיות בתוכנו.

אחד הדברים המועילים שניתן לעשות, כאשר אנו ניגשים אל רגש שהופיע בתוכנו הוא להסכים לחוש את הרטט שלו כמו שהוא. הכוונה לתחושה הפיזית שלו בגוף. במקום להעיף, להיפטר, לשחרר או לשנות את מה שעולה, אנו מביאים לשם נוכחות.

זו הבהרה חשובה כי אנחנו בדרך כלל מנסים לא לחוש את הרגש ומעדיפים שהוא יעלם או ישתנה, אז ההסכמה להפנות לשם תשומת לב מבלי לרצות שזה ייעלם, דורשת מיומנות והבנה איך להפנות לשם את אור המודעות שלנו.

בדרך כלל כשעולים רגשות שנחווים כלא נעימים, הם מכילים גם מטען רגשי מהעבר כך שעוצמת הרגש חזקה יותר מהאירוע המקומי שהתרחש. לדוגמה, אם חווינו בילדות סיטואציות שאנשים מתנהגים אלינו באופן X, במידה ובהווה נחווה כזה דבר שוב, זה יעלה את כל הכאבים שאגרנו בנושא.

נניח ואתם חווים מצב רגשי לא נעים. אוקיי. מה עושים עם זה? כאשר אנו חווים כאב רגשי הוא מתבטא מיידית בגוף. הרגשות עשויים להיחוות כלחץ פיסי, תחושת מחנק, כאב וכיווץ באזור מסוים, תחושת חום, או כל דבר אחר שמתבטא כתחושה לא נעימה.

הנטייה הטבעית של בני אדם היא לנסות להיפטר מהרגש שנחווה כמציק.

במידה ותקראו את הטקסט כאשר אתם כבר חשים כאב רגשי, סביר שיהיה לכם קל להבחין בזה. אך גם אם אינכם חווים כאב רגשי דרמטי סביר להניח שיש איזה שהוא משהו קטנטן שמציק ברגע זה ושאפשר איתו לעשות עבודה.

אחדות מהשיטות הנפוצות להתמודדות עם רגשות כואבים הן הדחקה, עשיית התמכרות כלשהי (שתייה, סיגריות, מין, אוכל), נסיון להוציא את הרגש על אדם אחר (צעקות, ויכוחים, אלימות פיסית או מילולית), שיחת טלפון לחבר/ה טובים, הסתגרות, התלוננות.
אנשים אינם חווים את רגשותיהם אלא הופכים להיות הרגש. על מנת להבין את הכתוב נסו להיזכר במצבים בהם חוויתם רגשות שנחוו ככואבים.

אם אדם היה באמת חווה את רגשותיו מבלי להפוך להיות הם ומבלי להצדיק אותם, תוך זמן קצר לאחר חווית הרגשות, התחושה והרגש השלילי היו משתחררים.

המצב הרגיל הוא שרגשות מופיעים בנו כתוצאה מהפרשנות שלנו לגבי סיטואציה מסויימת.

למשל, מישהו הסתכל עלינו ברחוב, אנחנו פירשנו זאת כמשהו לא נחמד, רגש של כעס הופיע במרחב הפנימי שלנו, ועכשיו אנחנו קצת כועסים, ואז אנו הופכים להיות הרגש.

יום שלם אנחנו כועסים. 

מה ההבדל בין לחוות רגש לבין להפוך להיות הרגש? נניח והופיע כעס. כעת אנו הכעס. אנו כועסים!!! אל תתעסקו איתנו כרגע ברררר גרררר, הו הו הו מישהו כאן כועס. בדרך כלל אנו ממשיכים להזין במוחנו (בדמיון, במחשבות, ברגש) את הסיטואציה שהתרחשה או את המצב שאנו מפרשים שאנו נמצאים בו, דבר המשאיר את הרגש או מלבה אותו ויוצר מטען רגשי בגוף הפנימי.

הרצת הסיטואציה שהתרחשה, מחשבות ודמיונות עליה עשויים ללבוש צורה כזו – "איך הוא הסתכל אלי?", "איך הוא מעז לעצמו!", "הוא הלך שם ופשוט חייך אלי עם השחצנות שלו", "מי הוא חושב שהוא", "זה לא בסדר" וכדומה.

כאשר אנו כן חווים את הרגש, במקרה זה כעס מבלי להפוך להיות הכעס, אנו חווים את הרגש בגוף (הכוונה, את התחושות הפיסיות שהרגש יוצר) מבלי להריץ בראש את הסיטואציה שהתרחשה. אנו חשים את התחושה הפיסית אשר בגוף, ממש נכנסים אליה על ידי תשומת הלב שלנו, חשים את הגוף מבפנים.

זה תהליך חישתי ולא תהליך מחשבתי אשר מבוסס על הבאת תשומת לב לאיזור בגוף, חישת המקום מבפנים ואפשור מרחב בגוף עצמו לתחושה הפיסית. על מנת ללמוד איך ליישם זאת וגם להבין את זה מעשית מעבר לקריאת המאמר, אתם כמובן מוזמנים לבוא למפגש.

כאשר אנו מקבלים את רגשותינו הם כבר לא האויבים שלנו יותר. הם לא באו כדי להרגיז אותנו. הם רק רוצים ריפוי ואהבה.

אגב, חווית הרגש בגוף לא מצביעה על כך שאנחנו צריכים להיות פאסיבים. לפעמים אנשים ששומעים לראשונה על לחוות רגש, מפרשים זאת לא נכונה. אם למשל גררו למישהו את הרכב והוא כועס מאד כעת, בלי קשר לחווית הרגש ולהכלה שלו בתוכו, הוא הולך ולוקח את הרכב משם. זאת פעולה רלוונטית במימד החיצוני.
או אם הזמנת במסעדה פסטה ברוטב עגבניות עם פטריות ואתה מקבל מהמלצר ניוקי תרד, אתה לא צריך לנשום ולהיתקע עם המנה שהגיעה. אתה מעדכן את המלצר שהזמנת מנה אחרת, ועם הרגשות שהתעוררו אתה עובד ישירות.
אותו העיקרון על כל מקרה אחר כמובן.