לחוות את הרגש

כל הרגשות טובים.

הוא גם לא יוצר מהרגש סיפור משמעותי. הוא חווה את זה וזה עובר.

כבני אדם בוגרים הרגשות שלנו מקושרים לדברים שקרו ונוצר לנו סיפור משמעותי שעוסק בלמה כואב לנו.

במקום לחוות את הרגשות אנחנו נלחמים איתם או הופכים אותם לבעיה, לזהות עצמית או יוצרים מהם סיפור מתמשך.
לפעמים כל מה שנחוץ זה לחוות את הרגש כמו שהוא.

המילים לחוות את הרגש מבלבלות בדרך כלל את הקורא.
האדם הממוצע עשוי לחשוב שלחוות את הרגש זה אומר להיות הרגש.
הוא נזכר במצבים בהם הוא הרגיש כעס, כאב, ייאוש וחושב שלהרגיש את הרגש, זה אומר לסבול שוב ולתת לתחושות ורגשות האלו להשתלט עליו. יש שם חשש לסבול או לחזור אחורה.

לחוות את הרגש דומה יותר למצב בו אני מעין מרחב שלוו שכל רגש שמגיע - אני בסדר איתו. לא חושב שזו בעייה, לא מנסה להילחם או להתנגד, לא הופך להיות הייחצן של הרגש, ולא מריץ עליו סיפור.
אני מסכים לחוש איך הרגש הזה מרגיש בגוף באותו רגע, כאשר הוא נוכח.

כאשר אני מרגישה רגש, אני לא מנסה לנתח אותו דרך המחשבה אלא אני נותנת לעצמי לחוש אותו.
אם יש רגש, יש לו חוויה גופנית. אז אני בודקת היכן אני יכולה להרגיש את הרגש הזה בגוף, ואני נושמת אליו או חווה את התחושות הפיסיות המיוחדות שמופיעות כשהוא נוכח.

אם אתם רוצים להרגיש את גופכם, אך מוצאים את עצמכם מתקשים להרגיש את הגוף ובמקום זה עסוקים במחשבות, התחילו רק מלשים לב לכך, מבלי לבקר את עצמכם.
הפס המחשבתי, כמה מעניין שהוא עשוי להיות, הוא עדיין רק הפס המחשבתי. החשיבה מעולה כאשר אנחנו עושים בה שימוש. כאשר היא עושה בנו שימוש ואנחנו מרגישים שאנחנו החשיבה, היא מגבילה אותנו.

בבואנו להרגיש את גופנו, עוזר להרפות מהדיבור הפנימי (תמיד נוכל לחזור אל מה שמעסיק אותנו לאחר מכן), להרגיש שאיננו צריכים להגיב למשפטים שעולים מתוכנו (מחשבות), ולהפנות את הקשב אל התחושות שבגוף.

הנטייה האנושית היא להפוך את הרגשות לבעייה או אויב.
ואז להילחם, להדחיק ולהתעלם מרגשות מסוימים שלא נחמד לנו שהם מגיעים.
כשאנחנו כבר לא מפחדים מהרגשות ולא חשים צורך להילחם בהם, אנחנו מסכימים לתת מרחב לכל רגש, מבלי להתמכר לו או להפוך אותו למשהו גדול.

היום לדוגמה השתתפתי בשיעור מדיטציה. הנחיתי אותי ואת נועה תוך כדי הליכה בפארק שקט ונעים.
ישבנו על ספסל וביקשתי שנשים לב לתחושות הפיסיות שלנו כעת ולרגשות.

לשתינו היו רגשות שגרמו לנו לחוש תחושות פיסיות של אי נעימות, כאב וכדומה. חווינו הרבה בלגן פנימי.
המשכתי את התרגול בעודנו הולכות. הזכרתי לנו שהרגשות לא באו להציק לנו ושזה כמו ילד קטן בוכה ומפוחד שרק רוצה שיחבקו אותו ויתנו לו אהבה.
ושאותו הדבר אנחנו יכולות לעשות כלפי עצמנו. זה מאד הרגיע. הקשר שלנו עם הרגש נהיה נעים והבהירות הפנימית והשלווה בנו העמיקה.

הזכרתי לנו שזה כאילו היה לנו בפנים ילד בוכה, וילד מפוחד, וילד חרד, וילד כואב
ושעלינו רק לתת אהבה לכל אחד מהם.
שאם היה בא ילד כואב לא היינו כועסות עליו ואומרות לו ללכת מפה אלא היינו מחבקות אותו. ואותו הדבר עלינו לתת לעצמנו.

הלכנו כשמסביבנו נוף יפה ויכולנו יותר לראותו.
ראינו בזמן אמת שהמהות היא להרגיש את הרגש ואת הגוף ולאהוב את מה שאנחנו רואות. בסופו של דבר הכל מסתיים בלאפשר לרגש להיות ולאהוב אותו.

להדרכה מעשית בנושא צרו עמי קשר ונתחיל מהיכן שאתם נמצאים. בין אם אתם אמנים בעבודה עם הסביבה הפנימית או מתחילים.