להיות אנחנו

להיות אנחנו.

זה המצב הטבעי שלנו.

אין בזה שום מאמץ.

על זה לפעמים התלבשו פחדים, אתגרים, רצון שיאהבו אותנו, אמונה שבשביל שיאהבו אותי אני צריך להתנהג אחרת ממה שאני או צריך להתאמץ בשביל זה, אם אביא את עצמי כמו שאני זה ייראה לא משהו, הם עשויים לבקר אותי אם ממש אבטא או אצור את מה שאני מרגיש/ה וכולי וכולי....

אז להביא את עצמנו זה חסר מאמץ.

כל אחד יודע מה בא לו עכשיו לממש, להיות, להרגיש, לחוות, לבטא.

אפשר להתמקד בזה ולהיות שלמים עם מה שאנחנו מביאים

מועיל גם להסכים שכל העולם ירגיש מה שהוא רוצה

כי אז אין לנו על מה להגן או להתגונן.

(בסופו של דבר אין באמת "עולם חיצוני" שמגיב, זה הכל איך ומה אנחנו מרגישים בתוכנו)

זה שאנחנו צריכים תזכורת להיות עצמנו זה נשמע מצחיק.

אבל בגלל תכנותים שרכשנו מילדות עד היום, מועיל להיזכר בזה.